<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ק"ט — תשובת רבינו אביגדור ב"ר אליהו הכהן</h1>
<h2>דף קסב.</h2>
שאל רבי' חזקיה לה"ר אביגדור כ"ץ. על גט אחד שהובא מעירכם וכתוב בו ואנש לא ימחי ביו"ד. ואנו רגילים לכתוב בה"א כי ביו"ד הוא משמעות אריגה, כמו עבד מחי [תרגום מעשה אורג שמות ל"ט], או לשון מכה איש אנש דימחי גבר [תרגום שמות כ"א]. אבל בה"א הוא ממש בלשון המחאה הרשאה, יכתוב מרשה וכן מוחה. וכן כתוב בו ותרוכית, ולא ידענא מאיזה לשון הוא, ואנו רגילין לכתוב ותריכית. וגרשתי מתרגמינן ואיתריך, ולשעבר יאמר ותריכית, ולשם דבר יכתוב תירוכין. ותרוכית לא ידענא. ועוד כתוב בו במתא הל"א ולא כתוב דמקרי סלו"י, כי כאן קורין סול"י. וגם לנהר יש שם אחר סלונ"א, ולא כתוב בו אלא הל"א. ומיהו כיון דשני השמות מכירין כאן לא צריך כדפי' ר"י. והנהו לא ימחי, ותרוכית, איכא למימר כיון דאינה אלא לשופרא דשטרא בעלמא, דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, איפשר אע"ג דנכתב בטעות לית לן בה. אך עוד תמיהני דדן די יהוי ליכי מינאי ביו"ד. ולכאורה משמע הוי מינאי לשון מינות, דלשון ממני צריך לכתוב ממני בלא יו"ד. ומפר"י דמנאי נמי בעי דליהוי ידים מוכיחות. וסוף גיטין [פ"ה ע"ב] בעי צריך למיכתב ודן או לא צריך, ולא איפשיט'. ומכח זה מצריך ר"י שלא לכותבו בשיטה אחרונה משום דאין למידין הימנה. וא"כ היכא דכתב בטעות איך נוכל ללמוד הימנה. אע"פ [כן] אמרתי לשליח שמסר לה הגט. אך התריתי בה שלא תינשא עד שאשמע דעתך הנקייה. ואם יראה בעיניך שהגט פסול, יש הבעל בסמוך לך, תזקיקהו לכתוב אחר, ויעשה את זה שליח להולכה, ולך המצוה והחסד שתגמול טובה.
השיב על דבר הגט נראה כי חזה בה"א, חזי ביו"ד שניהם לשון ראייה. אלא שזה לשון עברי וזה לשון ארמי. הוא הדין ימחי. ותרוכית בוי"ו ומינאי ביו"ד אמצעית. ראיתי בטופס גט והלכותיו שכתב ר"י הזקן בכתב ידו והאריך הוי"ו. וכן היה נוהג מור' ה"ר אלעזר מטרנ"א על פיו כי היה תלמידו ומסר לו גט והילכותיו. ואיני זוכר אם נתן טעם לדבריו. אמנם שמא היתה דעתו דלא לישתמע תריכית שם דבר בחט"ף על משקל שארית, רוח קדים חרישית [יונה ד']. ומינאי ביו"ד דלא לישתמע מנאי, כמו שכתבו רבותינו שבנוושט"ט. וליכא למיחש אם יכתוב ביו"ד לישתמע [מינות], ונמ' שמא דבר' ובעל מיגרש' מיניה, דפ"ק דנדרים [ה' ע"ב] משמע דידים מוכיחות דבעי ר' יהודה אמינאי קאי להודיע שהגירושין הם ממנו ולא מאיש אחר שאינו אישה. אבל בפ' המגרש [גיטין פ"ה ע"ב], משמע ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין, להודיע שבספר הזה כורתה, ולא במילי בעלמא. ונראה לומר דתרוייהו מצריך ר' יהודה. מיהו בעי פ' המגרש אינה אלא אודן די יהוי ליכי ספר תירוכין, ולא אמינאי, דכיון דכתב אנא פלוני פטרית, תו ליכא למיטעי ולומר שאחר מגרשה, דאין הוכחה יפה הימנה. אלא חומרא בעלמא לשופרא דגיטין, מחמיר לכתוב שני ההוכחות סמוכות זה לזה, הוכחת מגרש, והוכחת ספר. והוא ודאי לא מיעכבא. ואע"ג דאמר פ' גט פשוט [ב"ב קס"ו ע"ב] הכל הולך אחר התחתון, ואין ללמוד תחתון מעליון אלא באות אחת ולא בשתים, הני מילי במידי דסתרי אהדדי, כמו חנן וחנני, ענן וענני, ואי אפשר להשוותם. אבל הכא כיון דאיפשר למקרי מנאי קרינן להיות פירושו ממני, כדי להשוות הלשונות ולא יכחישו זה לזה. ועל העיר ועל הנהר שיש להן ב' שמות, איזה מהם שיכתוב בלא חבירו עמו כשר. דכיון שמכירין שם את שניהם כמו שכתבת בשם ר"י הזקן. ושם הנהר לא מצינו שטבעו חכמים בגיטין אא"כ יש עיר אחרת ששמה כשמה, צריכין לכתוב שם הנהר להבחין איזה עיר, שלא יטעו בחברתה שאינה על אותו הנהר כמו שפירש מורי' רבי' שמחה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא [ב"מ י"ח ע"א].
<h2>דף קסו:</h2>
שאל רבי' חזקיה לה"ר אביגדור כ"ץ. על גט אחד שהובא מעירכם וכתוב בו ואנש לא ימחי ביו"ד. ואנו רגילים לכתוב בה"א כי ביו"ד הוא משמעות אריגה, כמו עבד מחי [תרגום מעשה אורג שמות ל"ט], או לשון מכה איש אנש דימחי גבר [תרגום שמות כ"א]. אבל בה"א הוא ממש בלשון המחאה הרשאה, יכתוב מרשה וכן מוחה. וכן כתוב בו ותרוכית, ולא ידענא מאיזה לשון הוא, ואנו רגילין לכתוב ותריכית. וגרשתי מתרגמינן ואיתריך, ולשעבר יאמר ותריכית, ולשם דבר יכתוב תירוכין. ותרוכית לא ידענא. ועוד כתוב בו במתא הל"א ולא כתוב דמקרי סלו"י, כי כאן קורין סול"י. וגם לנהר יש שם אחר סלונ"א, ולא כתוב בו אלא הל"א. ומיהו כיון דשני השמות מכירין כאן לא צריך כדפי' ר"י. והנהו לא ימחי, ותרוכית, איכא למימר כיון דאינה אלא לשופרא דשטרא בעלמא, דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, איפשר אע"ג דנכתב בטעות לית לן בה. אך עוד תמיהני דדן די יהוי ליכי מינאי ביו"ד. ולכאורה משמע הוי מינאי לשון מינות, דלשון ממני צריך לכתוב ממני בלא יו"ד. ומפר"י דמנאי נמי בעי דליהוי ידים מוכיחות. וסוף גיטין [פ"ה ע"ב] בעי צריך למיכתב ודן או לא צריך, ולא איפשיט'. ומכח זה מצריך ר"י שלא לכותבו בשיטה אחרונה משום דאין למידין הימנה. וא"כ היכא דכתב בטעות איך נוכל ללמוד הימנה. אע"פ [כן] אמרתי לשליח שמסר לה הגט. אך התריתי בה שלא תינשא עד שאשמע דעתך הנקייה. ואם יראה בעיניך שהגט פסול, יש הבעל בסמוך לך, תזקיקהו לכתוב אחר, ויעשה את זה שליח להולכה, ולך המצוה והחסד שתגמול טובה.
השיב על דבר הגט נראה כי חזה בה"א, חזי ביו"ד שניהם לשון ראייה. אלא שזה לשון עברי וזה לשון ארמי. הוא הדין ימחי. ותרוכית בוי"ו ומינאי ביו"ד אמצעית. ראיתי בטופס גט והלכותיו שכתב ר"י הזקן בכתב ידו והאריך הוי"ו. וכן היה נוהג מור' ה"ר אלעזר מטרנ"א על פיו כי היה תלמידו ומסר לו גט והילכותיו. ואיני זוכר אם נתן טעם לדבריו. אמנם שמא היתה דעתו דלא לישתמע תריכית שם דבר בחט"ף על משקל שארית, רוח קדים חרישית [יונה ד']. ומינאי ביו"ד דלא לישתמע מנאי, כמו שכתבו רבותינו שבנוושט"ט. וליכא למיחש אם יכתוב ביו"ד לישתמע [מינות], ונמ' שמא דבר' ובעל מיגרש' מיניה, דפ"ק דנדרים [ה' ע"ב] משמע דידים מוכיחות דבעי ר' יהודה אמינאי קאי להודיע שהגירושין הם ממנו ולא מאיש אחר שאינו אישה. אבל בפ' המגרש [גיטין פ"ה ע"ב], משמע ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין, להודיע שבספר הזה כורתה, ולא במילי בעלמא. ונראה לומר דתרוייהו מצריך ר' יהודה. מיהו בעי פ' המגרש אינה אלא אודן די יהוי ליכי ספר תירוכין, ולא אמינאי, דכיון דכתב אנא פלוני פטרית, תו ליכא למיטעי ולומר שאחר מגרשה, דאין הוכחה יפה הימנה. אלא חומרא בעלמא לשופרא דגיטין, מחמיר לכתוב שני ההוכחות סמוכות זה לזה, הוכחת מגרש, והוכחת ספר. והוא ודאי לא מיעכבא. ואע"ג דאמר פ' גט פשוט [ב"ב קס"ו ע"ב] הכל הולך אחר התחתון, ואין ללמוד תחתון מעליון אלא באות אחת ולא בשתים, הני מילי במידי דסתרי אהדדי, כמו חנן וחנני, ענן וענני, ואי אפשר להשוותם. אבל הכא כיון דאיפשר למקרי מנאי קרינן להיות פירושו ממני, כדי להשוות הלשונות ולא יכחישו זה לזה. ועל העיר ועל הנהר שיש להן ב' שמות, איזה מהם שיכתוב בלא חבירו עמו כשר. דכיון שמכירין שם את שניהם כמו שכתבת בשם ר"י הזקן. ושם הנהר לא מצינו שטבעו חכמים בגיטין אא"כ יש עיר אחרת ששמה כשמה, צריכין לכתוב שם הנהר להבחין איזה עיר, שלא יטעו בחברתה שאינה על אותו הנהר כמו שפירש מורי' רבי' שמחה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא [ב"מ י"ח ע"א].
